אימפטיגו שמכונה בשפה היומיומית "גלדת" הוא זיהום עור חיידקי נפוץ שמשפיע בעיקר על ילדים. על אף שהמראה של הפצעים עשוי להיות מדאיג, המחלה בדרך כלל קלה לטיפול כשמזהים אותה מוקדם, ובזמן טיולים משפחתיים, חשוב במיוחד להכיר את התסמינים ולדעת איך להגיב נכון. חוששים שהילד סובל מזה? הינה מה זה אימפטיגו ואיך לטפל בזה גם בטיול.
מה זה אימפטיגו ומי נמצא בסיכון לחלות?
אימפטיגו נגרם באמצעות חיידקי סטפילוקוקוס אאורוס או סטרפטוקוקוס פיוגנס שחודרים לעור דרך שריטות, עקיצות של חרקים או פצעים קטנים על העור. יותר מ-10% מהילדים יחוו את המחלה הזאת לפחות פעם אחת במהלך הילדות, בעיקר בגילאי שנתיים עד 6 שנים. הינה גורמי סיכון מיוחדים למשפחות שמטיילות:
- אקלים חם ולח: תנאי מזג אוויר טרופיים מעודדים התרבות של חיידקים.
- פעילות בחוץ: שריטות ממשחקים בטבע או עקיצות של חרקים פותחות פתח לחיידק לדגור בגוף של הילד.
- מקומות ציבוריים צפופים: בריכות, פארקי שעשועים ומלונות מגבירים את הסיכוי למגע עם החיידק.
- מצבי עור פגומים: אקזמה או שפשוף מהליכות ארוכות יוצרים נקודות חדירה.
סוגי אימפטיגו – איך לזהות?
הינה כמה סוגים של המחלה הזאת והדרכים לזהות כל אחד מהם:
- אימפטיגו לא בולוסי (70% מהמקרים): מתחיל כנקודות אדומות שהופכות לפוסטולות מוגלתיות. אלה נפתחות ויוצרות את הגלדים הדביקים האופייניים בצבע דבש, בעיקר באזור הפנים, הידיים והרגליים.
- אימפטיגו בולוסי: שכיח יותר בתינוקות, מתאפיין בשלפוחיות גדולות עם נוזל שקוף או צהבהב. השלפוחיות נפתחות ומשאירות אזורים אדומים, לרוב על החזה, הבטן ואזור החיתולים.
- אקטימה: צורה עמוקה וחמורה יותר שחודרת לשכבות עמוקות של העור. יוצרת פצעים כואבים עם גלדים עבים בצבע חום שחור, והיא עשויה להותיר צלקות.
תסמינים שכדאי להכיר במהלך הטיול
הסימנים המרכזיים הם פריחה אדומה שמופיעה בדרך כלל סביב הפה והאף, ובהמשך שלפוחיות שמתפוצצות ויוצרות פצעים עם קרום דביק זהוב חום. הנגעים בדרך כלל מגרדים אבל לא כואבים, דבר שמוביל לגירוד שמפיץ את הזיהום לחלקי גוף נוספים. לעיתים מופיעות גם בלוטות לימפה נפוחות בסמוך לאזור הזיהום.
אבחון וטיפול
האבחון נעשה לפי המראה האופייני של הנגעים של אימפטיגו. רופא ילדים, רופא משפחה או רופא עור יכול לזהות את מחלת האימפטיגו על סמך הגלדים הדבשיים האופייניים. במקרים מסוימים תילקח דגימה לבדיקת תרבית לזיהוי החיידק הספציפי והרגישות שלו לאנטיביוטיקה. אפשרויות הטיפול הן: במקרים קלים – משחה אנטיביוטית כמו בקטרובן או פוסידין, לאחר ניקוי עדין של האזור. במקרים חמורים יותר – אנטיביוטיקה דרך הפה למשך שבוע עד 10 ימים. חשוב להשלים את כל מהלך הטיפול גם אם הסימפטומים משתפרים מוקדם יותר.
מניעה במהלך טיולים
מכיוון שאימפטיגו מידבק מאוד, חשוב במיוחד למטיילים לנקוט באמצעי זהירות.
היגיינה יומיומית
- שטפו ידיים לעיתים קרובות, במיוחד לאחר משחקים בפארקים או מגע עם משטחים ציבוריים. היגיינה בכל גיל היא חיונית במיוחד בסביבות זרות ובתנאי אקלים לח.
- שטפו פצעים קטנים מייד עם סבון עדין ומים נקיים.
- כסו שריטות ועקיצות עם תחבושות עד להחלמה מלאה.
בסביבת הטיול
- הימנעו משיתוף מגבות במלון או בבריכה.
- הביאו מגבות אישיות לכל ילד.
- שטפו בגדי ים ומצעים בטמפרטורה גבוהה.
- החליפו תחבושות באופן קבוע, במיוחד בחום ולחות.
חזרה לפעילויות – ילד שקיבל טיפול אנטיביוטי יכול לחזור לפעילויות קבוצתיות רק לאחר 24 עד 48 שעות מתחילת הטיפול, ובתנאי שהפצעים מכוסים היטב כדי שלא להדביק ילדים אחרים.
מתי חיוני לפנות לרופא?
במהלך טיול, חשוב לדעת מתי לעצור הכול ולחפש טיפול רפואי:
- זיהוי פצעים חשודים, במיוחד אם הם מתפשטים במהירות.
- אין שיפור לאחר 3 או 4 ימים של טיפול אנטיביוטי.
- חום גבוה או נפיחות חמורה סביב האזור הנגוע.
- נגעים קרובים לעיניים, לאף או לפה.
לסיכום
אימפטיגו עשוי להיראות מדאיג במבט ראשון, אבל זהו זיהום ניתן לטיפול שמגיב היטב לאנטיביוטיקה. המפתח להחלמה מהירה טמון בזיהוי מוקדם ושמירה על היגיינה קפדנית – במיוחד בזמן טיולים בתנאי חום ולחות. היו ערניים לסימנים, אל תהססו לפנות לרופא בעת הצורך וזכרו שעם הטיפול הנכון רוב הילדים מחלימים תוך מספר ימים בלי סיבוכים.
שאלות נפוצות
איך נראה פצע אימפטיגו?
הפצע מתחיל כנקודה אדומה שהופכת לשלפוחית, נפתחת ויוצרת פצע שמתכסה בקרום דביק בצבע דבש או זהוב חום.
האם אימפטיגו עובר מעצמו?
בלי טיפול, המחלה יכולה להימשך שבועיים עד ארבעה שבועות. טיפול אנטיביוטי מקצר משמעותית את משך המחלה ומונע סיבוכים.
איך מטפלים באימפטיגו?
הטיפול כולל אנטיביוטיקה מקומית במקרים קלים או אנטיביוטיקה דרך הפה במקרים חמורים. בנוסף לכך, יש לנקות את האזור פעמיים או שלוש ביום בעדינות.
המידע באתר הוא לא חוות דעת רפואית או המלצה רפואית מכל סוג שהוא, כדי לקבל את הטיפול המדויק לצורך הטיפול בבעיה יש לפנות לרופא ו/או למומחה בלבד.
